עיכוב ביצוע חלקי של פס"ד בעניין פיצוי ניזוק ע"י קופ"ח כללית

1.             לפניי בקשה מטעם שירותי בריאות כללית, הנתבעת בהליך העיקרי (להלן - "המבקשת"), להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 6.1.2010 על-ידי בית משפט זה (להלן - "פסק הדין"), עד למתן החלטה בערעור. לחלופין, עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין או על הפקדת סכום פסק הדין או חלקו בחשבון נאמנות או בקופת בית המשפט.

2.             במסגרת פסק הדין התקבלה תביעה כספית שהגיש המשיב, כליפא גבאי (להלן - " המשיב"), נגד המבקשת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל רשלנות רפואית של המבקשת, שביטויה אבחון מאוחר של מחלת הריאות ממנה סובל המשיב. סכום הפיצויים הכולל שנפסק למשיב הינו בסך של 4,373,747 ש"ח, ממנו יש לנכות תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם למתווה שנקבע בפסק הדין. נפסק, כי ליתרת הסכום יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, וכי המבקשת תישא בכל הוצאות המשפט. בנוסף, חויבה המבקשת בהוצאות נוספות בסך 100,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה ולטובת המשיב (בחלקים שווים), בשל התנהלותה אשר הביאה להתמשכות ההליך המשפטי שלא לצורך.

3.             לטענת המבקשת בבקשה, באמצעות באי-כוחה עוה"ד יעקב אבימור ושרון דלמן-קראוס, סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים, שכן נפלו בו טעויות כמפורט בפסקה 3 לבקשה. בנוסף, טענה המבקשת כי ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל, יהא זה קשה להשיב את המצב לקדמותו ולגבות הכספים ששולמו בהתאם לפסק הדין בחזרה. כנטען, המשיב הינו פנסיונר ותוחלת חייו הצפויה עתידה להסתיים בתוך 5 שנים, בבחינת "חשש מבוסס כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו". כמו כן, נטען כי למשיב אין מקורות הכנסה שדי בהם כדי לשמש בטוחה להשבת המצב לקדמותו, וכי אם ישולם למשיב כל סכום פסק הדין, הוא אינו מוגבל בשימוש שיעשה בכספים לרבות העברתם לגורמים אחרים. לחלופין, עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין בסך של 2,250,000 ש"ח, המהווה לשיטתה כ-80% מסכום הפיצוי שנפסק למשיב בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ. לחלופי חלופין, עתרה המבקשת להורות על הפקדת סכום פסק הדין או חלקו בחשבון נאמנות או בקופת בית המשפט.

לטענת המבקשת, הבקשה אינה מצריכה הגשת תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בה, משאלה נלמדות מעדות המשיב בבית המשפט.

4.             בתגובה לבקשה טען המשיב, באמצעות בא-כוחו עו"ד יעקב אביעד, כי יש לדחות הבקשה. בהפנותו להלכה הפסוקה, טען המשיב כי כלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו, אלא במקרים חריגים ובפרט כאשר מדובר בפסק דין כספי. לזוכה עומדת הזכות לקבל הכספים שנפסקו לטובתו מכוח פסק הדין וכל טענה בדבר מצבו הכלכלי וחוסר יכולתו להשיב את אשר זכה אם יפסיד בערעור, צריכה להיות מבוססת. בהתייחס לטענות המבקשת בבקשה, טען המשיב כי סיכויי הערעור הינם קלושים, בשים לב כי חזקה על בית משפט זה שהוא סבור כי פסק דינו נכון. כמו כן, טען המשיב כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן היא סרבלה והאריכה את ההליכים בתיק זה בחוסר תום לב וכעת היא טוענת, כי לאור תוחלת חייו הצפויה של המשיב יש הצדקה שלא לקיים את פסק הדין ולהמתין עד להכרעה בערעור. 

המשיב הוסיף וטען, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, כמתחייב על-פי דין. כמו כן, אין בבקשה התייחסות למצבו הכספי של המשיב ולשווי נכסיו ואף לא נטען כי יש חשש להברחת נכסים או לאי קיום מכוון של פסק הדין. מכל מקום, סבור המשיב כי אין כל טעם והצדקה בנסיבות העניין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין או חלקו.

5.             בתשובה לתגובה לבקשה, חזרה המבקשת על טעמיה ונימוקיה בבקשה, בהוסיפה כי לכל הפחות בהתייחס לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, פסק הדין סוטה מההלכה המחייבת של בית המשפט העליון, המצדיק עיכוב ביצוע רכיב זה בפסק הדין. המבקשת חזרה על טענתה, לפיה לא גרמה להתמשכות ההליכים. בהתייחסה לצורך בהגשת תצהיר לתמוך בעובדות הנטענות בבקשה, טענה המבקשת כי היא אינה יכולה לעשות כן ביחס ליכולתו הכלכלית של המשיב, הנלמדת מאמירותיו בעדותו בבית המשפט.

דיון

6.             כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כפי שמורנו הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן הנחה היא כי זוכה בפסק דין רשאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדיןבו נקבעו זכויותיו (בש"א 4403/94 ויצמן נ' ניצן, לא פורסם (14.8.1994)). עוד נפסק, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. על בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, מוטל הנטל להוכיח, כי קיים טעם מיוחדלכך, המותנה בהצטברותם של שני תנאים: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המבקש בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך כב' השופט א' לוי בע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים, לא פורסם (21.11.2001) בקובעו לאמור:

"על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור."

(ראו גם, ע"א 4887/08 בנאי נ' סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ, טרם פורסם
(17.11.2008); ע"א 7725/08 ורסצ'ה 83 בע"מ נ' Gianni Versace S.P.A. , טרם פורסם (22.9.2008); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, טרם פורסם (13.11.2006); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר, טרם פורסם
(14.2.2006); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל, לא פורסם (27.10.2003); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405-406 (1997); בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1), 334, 336 (1989); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 859-860).

יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא, כי פסק דין הקובע חיוב כספי אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו (ראו גם, ע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' ניזאר, טרם פורסם (11.11.2009); ע"א 7502/08 שלום נ' עו"ד גרנות, טרם פורסם (30.11.2008); ע"א 7645/07 עיריית קרית אתא נ' אברהם, טרם פורסם (1.11.2007); ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, טרם פורסם (3.4.2006)). כפי שהטיב לבטא זאת כב' השופט א' א' לוי בע"א 7609/01, לעיל: " הנזק שיכול להיגרם למבקשים בעקבות ביצועו המיידי של פסק הדין הוא כספי, ובתור שכזה יכול להימצא לו בעתיד מזור מאותו תחום."

7.             על רקע העקרונות והכללים דלעיל שהותוו בפסיקה בהידרש בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אפנה לבחון תחולתם בנסיבות המקרה דנן.

תחילה, חרף טענת המבקשת, לפיה יהא זה קשה להשיב את המצב לקדמותו בשל מצבו הכלכלי של המשיב, המבקשת לא הניחה בפניי כל תשתית ראייתית לדבר. בהקשר דנא, ההלכה הפסוקה מורנו כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין לתמוך הטענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה, בעטיו יהא קשה להשיב המצב לקדמותו, בראיות ממשיות ומוצקות, המעידות על אמיתותה. משניתן פסק דין לזכות המשיב אין די בהעלאת הטענה על דרך הסתם (ראו גם, ע"א 8621/09, לעיל; ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח(4) 572, 575 (1984)). ויוטעם, המבקשת לא הפנתה לחלקים הרלוונטים בעדותו של המשיב בבית המשפט, מהם למדה כי לא יהא בידו להשיב הכספים שזכאי לקבלם בהתאם לפסק הדין, אלא הסתפקה באמירה לאקונית בעניין. ברי כי אין די בהינף קולמוס כדי ללמד על העדר יכולת כלכלית של המשיב לגבות ממנו בחזרה כספים, שיגיעו למבקשת אם תזכה בערעור.

יתרה מזאת, המבקשת לא צירפה לבקשה תצהיר, כמתחייב על-פי דין, במסגרתו היה עליה לפרט בראיות ובנתונים פוזיטיביים טענותיה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב אשר יקשה על השבת המצב לקדמותו, וכן הנסיבות המלמדות כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לה נזק בלתי הפיך (ראו גם, ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, טרם פורסם (17.9.2009); ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לוביאניקר, טרם פורסם (4.12.2008); רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל, טרם פורסם (29.3.2006); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור, טרם פורסם (30.1.2002); בש"א 3158/91 פלטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499, 504 (1991)).

די באמור כדי לדחות הבקשה.